יצירה־מחדש

הסוג הראשון הוא תהליך טקסי של יצירה מחדש ; הסוג השני הוא תהליך קוגניטיבי של עיצוב מחדש של עמדות ; והסוג השלישי הוא תהליך רגשי חזיוני של מיזוג מחדש לצורך התחדשות העצמי . כולם תהליכי טרנספורמציה לצורך יצירה מחדש של העצמי וכולם מחוללי תמורות במובן שהעצמי הקודם נכנע או מת , כבסיס ללידה מחדש , חידוש החיוניות והתחדשות . במובן זה אני רואה את תהליך התחדשות העצמי כמודל מיקרוקוסמי של שינוי חברתי מהפכני . האני המרוקן מתמלא מחדש ; התשישות המנוכרת של ההוויה מתרעננת באמצעות טקסים משקמים , היוצרים מחדש את השפע המקורי , הקדמוני של ההוויה , באמצעות טקס קולקטיבי שבו נולד אני מחודש שעבר חניכה . כפי שציינו לפני כן , סוג זה נמצא בלבו של הניתוח האנתרופולוגי ההיסטורי של אליאדה ( 1969 , 1960 , 1957 ) המשווה בין מבנים חברתיים ועוסק בדת הארכאית ומשמעותה מבחינת טרנספורמציית החוויה . כפי שכבר צוין , השיטה ה"קוסמוגונית" של התהוות היקום , החזרה התמידית לאילו טמפ 1 רה , היא מרכזו של המודל האבטיפוסי של הלידה והחניכה , המגדירים את תהליך ההפיכה לאדם חברתי בחברות ארכאיות . הפיכה לחברתי משמעותה כניסה אל המקודש , מכיוון ש...  To the book