צחוק הנובע ממצב של הומור הוא סימן של התגוננות

מוח האדם פועל כמכ"ם . הוא סורק את הסביבה כל הזמן ללא הפסקה . אם נשמע ברגע זה את הדלת נטרקת בחוזקה מאחורינו , תופנה תשומת לבנו לשם באופן אינסטינקטיבי . בסריקה של קרן המכ"ם שלנו אנו נתקלים מפעם לפעם בתופעות יוצאות דופן ולא צפויות . חלק מהתופעות הללו נתפסות כמצבי הומור . החיבור הדמיוני שאנו עושים בין האדם שהולך ברחוב ובין שלולית המים שהוא כנראה עומד להיכנס אליה נובע לאו דווקא מן ההומור שבמצב , אלא קודם כול מן האפשרות שעלול להתרחש כאן מצב יוצא דופן . כל העניין בקיומו של ההומור מתחיל בכך שהאדם ערני במיוחד למצבים יוצאי דופן שמתרחשים או עשויים להתרחש במציאות משום שהם עלולים לעתים לסכן את עצם קיומו , וההגנה על הקיום קודמת לכול , גם להומור . הומור מייצג מצב של אי התאמה , שהוא למעשה אי סדר קוגניטיבי רגעי אצל מי שצוחק . מצב זה מהווה "בעיה" שאותה צריך לפתור מי שקולט אותו . הבעיה יכולה להיות קשורה לאדם , לחפץ , לתופעת טבע או לתופעה חברתית החורגים מן הנורמה . מצב של שיבוש סדרים הוא מצב מאיים . מול האיום הזה צריך האדם להפעיל את מנגנוני הבקרה שלו ולנסות להשיב את הסדר על כנו . זאת הוא עושה באמצעות שילו...  To the book