ככל שהילד גדל כך הוא לומד . עולם הידע שלו הולך ונעשה עשיר ומורכב יותר , וההומור מלווה אותו בהתפתחותו צעד אחר צעד . מרתה וולפנשטיין טוענת שילדים בני שלוש עד ארבע שנים משחקים בעיוות של תפיסות מוכרות כגון החלפת שמות לילדים . בשלב זה הילדים מתחילים להבין את הרעיון שלאדם " יש שם" והוא אינו השם עצמו . וכך הם נהנים לשבש שמות ולקרוא לבנים בשמות של בנות ולהפך . ההומור הוא אחד הסימנים לשליטתו של הילד בידע שצבר . ככל שהוא מיטיב לדעת מה נכון הוא מביע את דעתו על הדברים הלא נכונים בין השאר באמצעות צחוק . בין הגילים שלוש לשש הילד מייצר הומור מילולי שכולל מילות נונסנס המבוססות על מילים מוכרות , כגון טלי , גלי מלי באלי . או אוכל , מוכל , בוכל , כוכל . שינוי קומי המבוסס על הצליל של המילה ולא על תוכנה . השינוי נשמע לילד מצחיק משום שהמילה אינה דומה לשום מילה אחרת שהכיר קודם לכן . בגיל טרום בית ספר עדיין אין לילד חשיבה רב שכבתית . הוא אינו תופס את הדו משמעות בבדיחה . הוא אינו יכול להחליף בין כמה מישורי חשיבה בו זמנית . הוא מתייחס לפתרון הקומי כאילו היה תשובה רצינית . הוא אינו מבחין במוטיב הסאטירי או האירו...
To the book