כדי להבין את רזי ההומור מנסים מקצת החוקרים ללמוד את התהליכים הקוגניטיביים המתרחשים במוח האדם בזמן קליטת אי התאמה קומית . נרהארדט ( Nerhardt ) טוען שההומור הוא תוצאה של הניגוד בין שני ייצוגים מנטליים . האחד הוא הציפייה והשני הוא רעיון אחר של קליטה . ככל שהניגוד גדול יותר כך גדל האפקט המצחיק . הוא מביא דוגמה : אם מכלים בעלי משקל מסוים מונפים באופן מחזורי בזה אחר זה , הנפת מכל קל יותר או כבד יותר יכולה לעורר פרץ של צחוק . ברגסון טוען שמצב הוא קומי כאשר הוא מכיל בתוכו בו זמנית שתי סדרות של התרחשויות עצמאיות , שאפשר לפרש אותן בשני מובנים שונים . המחשבה מיטלטלת בין המובן האפשרי ובין המובן הממשי , ואותו טלטול בין שני פירושים מנוגדים יוצר את האפקט הקומי . סולינייה כותב שההומור הוא התנהגות המחשבה . אובואה טוען שהקומי הנו פנומן אינטלקטואלי לחלוטין ולא פיזיולוגי . הקומי שייך להיגיון והוא מתרחש כאשר ההיגיון הנו גם לוגי וגם אבסורדי בעת ובעונה אחת . הפעולה שפועל הקומי על ההיגיון היא זעזוע של הקריטריונים שלו , כאשר המחשבה פועלת בו זמנית בשני מסלולי חשיבה " . ווקר ( Walker ) טוענת שכדי שסיטואציה תהיה ...
To the book