התאוריה הפסיכואנליטית על פי פרויד

בספרו הבדיחה ויחסה ללא מודע ( 1905 ) פרץ פרויד דרך חדשה בחקר ההומור והצחוק . בנוסף , כתב פרויד מאמר ושמו "הומור" ( פורסם ב 1928 ב 77 ^ . ( International Journalof Psychoanalysis פרויד טוען שכפי שהחלום מפצה על מצבים רגשיים לא פתורים שהתרחשו במציאות ומטפל בהם או מתקן אותם , כך גם הבדיחה היא כלי שבאמצעותו יכול האדם לגעת בנושאים שיש לו מעצורים ועכבות בקשר אליהם , כגון מין ותוקפנות . בדיחות שעוסקות בנושאים הללו מאפשרות למי שחווה בעיות מן הסוג הזה לעקוף את המעצורים ולפרוק מטענים נפשיים הנוגעים לאותם נושאים . המעצורים הנפשיים נשלטים על ידי ה"אני העליון" , ( Super-Ego ) שהנו תוצר של נורמות חברתיות . ה"אני העליון" מתפקד כצנזור שלא מאפשר לאדם להתבטא כפי רצונו במסגרת אותם איסורים . הבדיחה , טוען פרויד , היא כלי עוקף צנזור , מין מסכה שהמציא האדם כדי שיוכל לעקוף את האיסורים ולגעת בתפוח הלוהט מבלי שייכווה . הבדיחה משמשת מטריית הגנה שבאמצעותה מצליח האדם לבטא את יצריו התוקפניים ואת יצריו המיניים מבלי שהחברה תבקר או תעניש אותועל כך . ואולם מעצורים ועכבות , טוען פרויד , אינם נחלתם של המין והתוקפנות בל...  To the book