|
|
ברגסון טוען שכדי להבין את הצחוק ממצב קומי עלינו להשיבו לסביבתו הטבעית והיא החברה . תפקידו של הצחוק לתת מענה לצרכים של החברה . לצחוק חייבת להיות משמעות חברתית . ללא ספק ההד שמקבלים ההומור והצחוק כשאנו בחברה הרבה יותר גדול מאשר כשאנו צוחקים לבר . ואולם אין לקבל כהגדרת יסוד את הטיעון שהצחוק והקומי מקומם הטבעי בחברה משום שאנו יודעים היטב שכל אדם צוחק גם כשהוא לבד . השאלה אם הצחוק נוצר כדי לשרת צרכים חברתיים או כדי לספק צרכים אישיים היא שאלה שהתשובה לה נמצאת בקרבנו . עצם הדבר שאנו צוחקים בזמן שאנו קולטים מצבים קומיים גם ללא נוכחות אדם אחר אומר שהצחוק והקומי הם קודם כול מענה לצורך אישי ורק אחר כך התפתחו כאמצעי תקשורת בין אישי . די שנביט במשחקי התינוקות הרכים בני השנה כדי לראות כיצד הם משעשעים את עצמם באמצעות יצירת מצבים קומיים שגורמים להם לצחוק בהנאה רבה .
To the book |
|
|