בפרק הקודם טענתי כי בהפרטה ללא הצברה טמונה סכנה של יצירת שלטון מופרט אשר יפגע בדמוקרטיה . כן ציינתי שמדובר בשינויים בסיסיים ומהותיים ביותר - פגיעה בתפיסות הבסיס של הציבור הישראלי , ולמעשה בהפרה של האמנה החברתית הישראלית . בפרק זה אבקש להרחיב בנושא הקשר בין תפיסת האמנה החברתית לבין טיעון ההפרטה כהצברה . בחלק ו לפרק אציג את תפיסת האמנה החברתית , את ביטויה בפסיקת בית המשפט העליון ואת חשיבותה למשפט הציבורי . בחלק 11 אערוך ניתוח חוזי של האמנה החברתית , תוך התייחסות , בין היתר , לאינטרסים המוגנים על ידיה . בחלק 111 אטען כי הפרטה ללא הצברה מהווה הפרה של האמנה החברתית . ההפרה מתבטאת ביצירת שלטון מופרט ובהרס מדינת הרווחה . כך אקשר בין טיעון ההפרטה כהצברה וחובת המדינה להבטחת קיום מינימלי בכבוד לפרטים בה . בחלק iv אעסוק במסקנות הנובעות מן הניתוח האמנתי לגבי אופן עיצובו של חוזה ההפרטה . בחלק v החותם את הפרק אעסוק בתפיסת ההפרטה כהצברה כחלק מתפיסת "המדינה . "כשותפות
To the book