העיקרון הבסיסי ביותר של המשפט הציבורי הוא שסמכויותיה של רשות מינהלית מוגבלות בחוק . לעומת הפרט , אשר יכול לעשות כל אשר יחפוץ כל עוד החוק לא אסר עליו את הדבר במפורש , הרשות תעשה אך ורק את אשר התיר לה המחוקק במסגרת החוק . זהו עקרון חוקיות המינהל . הדמוקרטיה רואה ברשות המינהלית שלוח , נאמן הפועל רק במסגרת הנאמנות שנקבעה בחוק . כל פעולה שאינה במסגרת החוק נחשבת לחריגה מסמכות , ותוצאתה בטלות . הרשות במהותה כבולה , אם כן , למה שהחוק אפשר לה . בהתאם לכך , בטרם ההפרטה הפונקציות המיועדות להפרטה מבוצעות על ידי רשויות מינהליות , כגון גופים של משרד העבודה והרווחה , משרד הבריאות , המשרד לביטחון פנים וכר , ומופעלות בתנאים של כפיפות לעקרון חוקיות המינהל . לעומת זאת עם ההפרטה מועברת הפעילות , כבמטה קסם , מרשות מינהלית , שסמכותה מוגבלת , אל עבר גוף פרטי , אשר באופן עקרוני סמכותו אינה מוגבלת . כידוע , "כוח נוטה להשחית . כוח מוחלט משחית לחלוטין . מכאן , ששלטון החוק מחייב גיבוש מערכת נורמטיבית אשר תרסן את שיקול הדעת השלטוני [ ... ] מכאן כללי המשפט המינהלי - המהותיים והדיוניים [ ... ] - אשר קובעים תורה הלכת...
To the book