תיאוריית "הבחירה הציבורית" מציגה את המערכת הדמוקרטית כמסגרת שבה קבוצות לחץ שונות מתחרות זו בזו כדי להגשים את רצונותיהן . התיאוריה גורסת שקבוצות אלו "משפיעות על הליך קבלת ההחלטות בבית המחוקקים או ברשות המבצעת , ועקב כך מתקבלות החלטות התואמות את רצונן של קבוצות אלו , החלטות שאינן עולות בקנה אחד עם טובת 'הציבור' בכללותו , ובייחוד עם רצונותיהם של אותם חלקים שהשפעתם הפוליטית . "קטנה תיאוריה זו אמנם שכנעה רבים בצורך שבהפרטה , אך לב התיאוריה , המתרכז בכוח של פרטים חזקים וקבוצות אינטרסים , עשוי להסביר , לדידי , גם את הצורך בהצברה , קרי בהגבלות על הכוח המופרט ; זאת משום שספק רב אם הפרטות רבות אכן נעשות לטובת הציבור . תיאוריה זו מצדיקה את ההפרטה על בסיס הטיעון שהמערכת המינהלית אינה מסוגלת באמת לדאוג ל"טובת . "הכלל מערכת זו אינה רק מסורבלת , בירוקרטית , אלא גם "לעולם 320 לא תהיה חסינה ללחצים של קבוצות בעלות . "השפעה ואולם בין הלחצים המופעלים על פקידים ברשות המבצעת ועל ציבור המחוקקים בעשרים השנים האחרונות , יש מקום של כבוד ללחץ להפריט . במציאות הישראלית מתקיים מצב שבו הגמוניה ניאו ליברלית , שהיא ק...
To the book