מבוא

בפרק הראשון הצגתי את תהליך ההפרטה כתהליך המאיים לפגוע בערכים אשר המשפט הציבורי מבקש לקדמם . בפרק הנוכחי ובבאים אחריו אבקש להעמיק את הדיון באיום הצפון בהפרטה , ובהמשך לכך בהצדקות להצברת הגופים המופרטים , היינו להכפפתם לנורמות ציבוריות . בראשית הפרק אציג את ההפרטה כלבו של תהליך שבו הגמוניה ניאו ליברלית חדשה מבקשת לשנות את אופייה של מדינת ישראל ממדינה המשרתת את כלל הציבור לכזו המשרתת הגמוניה זו . לב התהליך הוא בפירוק המדינה מנכסיה ובהעברתם לבעלות בניה ובנותיה הבכירים של ההגמוניה . בעלות על נכסים כה חשובים ובסיסיים לחיים במדינה המודרנית עשויה לחזק ולשמר את מעמדם וכוחם החברתי לזמן רב . לבו של הפרק הנוכחי הוא כהצגת הצדקה בסיסית להצברה , המבוססת על תפיסת הגופים המופרטים כשלטון לכל דבר ועניין . השאלה היא מה צריך להיות דינו של השלטון החדש , אשר משתלט צעד אחר צעד על תחומים נוספים בחיינו האזרחיים ? לדידי , כל שלטון - ובכלל זה שלטון פרטי - צריך להיות כפוף למשפט הציבורי לשם הגבלת כוחו ולשם הבטחת זכויות הפרטים והציבור . אמירה נפוצה גורסת כי לעתים הכמות הופכת לאיכות . בהתאם לכך , יש שהצטברות רבה של מ...  To the book