|
|
ספר זה אינו שם לו ליעד לשלול את תופעת ההפרטה , אלא למקם אותה כתופעה חברתית אידיאולוגית לא ניטרלית המתרחשת במדינת ישראל בשנים האחרונות , ולשאול כיצד יש להתייחס לתהליך זה באופן המתיישב בצורה הטובה ביותר עם האמנה החברתית הישראלית . בתת הפרק הקודם הצגתי את האידיאולוגיה הניאו ליברלית המקדשת את ההפרטה . כמובן , כלפי הציבור הרחב אין הניאו ליברל מכריז הכרזה גלויה שבהפרטה הוא מבקש להגשים את האידיאולוגיה שלו על מרכיביה השונים . לשם כך הוא משתמש במושגים , כגון , "יעילות" מפאר את נפלאותיו של מנגנון השוק ומוציא את דיבת מדינת הרווחה ומטופליה רעה . גולת הכותרת של הגשמת האידיאולוגיה הניאו ליברלית היא בהפרטה המעבירה נכסים מהמדינה אל המגזר הפרטי , המוצג כיעיל יותר . גם בשעת כתיבת שורות אלה מבססים תומכי ההפרטה בישראל את טיעוניהם בדבר הצורך להפריט ו"כמה שיותר מהר" בטיעון היעילות שבמגזר הפרטי לעומת הציבורי . במסגרת ה"אובססיה להפרטה" מוצג השוק החופשי וההפרטה כאמת היחידה שאין בילתה , וכתרופה לתחלואים של המגזר הציבורי . אך האומנם ההפרטה כה יעילה לציבור בכלל ולפרטיו בפרט ? האומנם ראוי להפריט את הכול ובכל מחיר...
To the book |
|
|