מבוא

שנות השמונים של המאה העשרים הביאו עמן למדינת ישראל את מה שקובעי מדיניות בעולם המערבי נוהגים לכנות בשם . "הפרטה" משמעותה של מדיניות ההפרטה היא הפיכת רכוש מדינתי לרכוש פרטי וכן העברת פעילות בתחום התשתיות והשירותים לידי בעלים או מפעילים פרטיים . שנות האלפיים הביאו עמן חיזוק נוסף למגמות ההפרטה . ממשלות ישראל כבר אינן מסתפקות בהפרטה של "מוצרים ציבוריים , "מסחריים כגון טלפוניה או חשמל , אלא מבקשות להפריט שירותים מדינתיים , אשר עד לפני מספר שנים רק מעטים חשבו על אפשרות העברתם לפעילות פרטית . הכוונה להפרטה , בין היתר , של שירותי רווחה , בריאות , חינוך וכליאה . השיח הציבורי בכלל והשיח האקדמי בפרט בנושא ההפרטה הוא שיח חסר . אמנם מלומדי הכלכלה כבר תרמו ספרות נכבדה בנושא , אך דיסציפלינות אחרות , ובהן הדיסציפלינה המשפטית , אינן נוכחות דיין בשיח ההפרטה . הדיון במדיניות ההפרטה בקרב מלומדי המשפט הציבורי נמצא רק בראשיתו . בספר זה אבקש למלא במעט חלל זה , הקיים בשיח המשפט הציבורי , ולתרום תרומת מה להבנת ההפרטה כתופעה אשר למשפט הציבורי יש רבות מה לומר בעניינה . לב הספר יהיה נעוץ בשאלה : "מה יהיה לאחר ההפר...  To the book