פרק ראשון הדת הנוצרית כדת טבעית

הדת הטבעית , בחינת מוסר ( בהתייחסות לחירותו של הסובייקט , ( קשורה במושג של זה שביכולתו להוציא אל הפועל את תכליתה האחרונה ( למושג של אלוהים כמחולל עולם מוסרי ) ונסמכת אל התמדו של האדם התואם תכלית זו בשלמותה ( אל אלמוות , ( הרי היא מושג תבונה מעשי טהור , שעל-אף פוריותו ממציא עולם או בוראו לא נזכרה ברשימת התארים שהעלה קאנט ב'ביקורת התבונה . 'הטהורה להבחנות אלה נצטרפה ראיית משקלה של הנצרות , אשר כדת כנסיה כללית מכשירה היא את הקרקע לדת תבונה כללית , כלומר שהצד השווה או החוליה המקשרת בין דת היסטורית לדת תבונה היא באיפיון הנצרות על פי סימן ההיכר של הכלליות . האינסופית אין הוא דורש מראש אלא מידה מועטה כל כך של כושר תבונה עיוני , עד שאפשר לשכנע ל » די כל אדם בו באורח מעשי , ולתבוע למצער שהמתחייב ממנו יהא חובה על כל אדמ . יש בה בדת הטבעית הדרישה הגדולה של הפנסיה האמיתית , כלומר הכישור לכלליות , ככל שמבינים בכך את התקפות לגבי כל אדם ( universitas vei omnitudo distributiva ) ז"א את מלוא ההסכמה הכללית . כדי לתת להפיצה ולקיימה , במשמעה זה , כדת עולם היא אמנם צריכה סבר אנשי ^ לת ( ministerium ) ° ...  To the book