חלק ראשון על עבודת־אלוהים בדת בכלל

ד ת ( כאשר משקיפים עליה מבחינה סובייקטיבית ) היא הכרת כל חובותינו בתור צווים אלוהיים . * זו שבה מוכרח אני לדעת קודם שמשהו הוא צו אלוהי כדי להכירו כחובתי שלי היא דת שנתגלתה ( או הזקוקה להתגלות ;( ואילו זו שבה מוכרח אני לדעת תחילה שמשהו חובה הוא , קודם שאני יכול להכיר * על ידי הגדרה זו נמנעים אלו 3 ירושים מוטעים של המושג דת . ראשית , שבכל הנוגע להכרה והודאה עיונית , אין נדרשת בה שום ידיעה היגדיו "! ( אף לא של מציאות אלוהים , ( כי נוכח חוסר הבנתנו במושאים על חושניים הרי עלולה הודאה זו להיות בגדר התחסדות , אלא רק הנחה בעייתית בלבד ( היפותיזה ) כפי הספקולאציה על הסיבה העליונה של הדברים . אד לגבי המושא , שאליו מורה אותנו התבונה המצווה המוסרית שלנו לפעול , מניחים מראש אמונה מעשית , ובכן ה י ג ד י ת חופשית , המבטיחה הגשמת תכלית כוונתה , הצריכה רק לאידיאה של אלוהים , שאליה לא יימלט מהגיע כל מאמץ מוסרי רציני ( ועל כן אמונתי ) למען הטוב , בלי להתיימר שתוכל להבטיח לה ממשות אובייקטיבית על ידי הכרה עיונית . לזה שאפשר לעשותו חובה לכל אדם מן ההכרח שיספיק סובייקטיבית המינימום של ההכרה ( אפשר שאלוהים מצ...  To the book