|
|
המוסר , עד כמה שהוא מבוסס על המושג של האדם בחינת יש חופשי , שדווקא משומ כך קושר עצמו על ידי תבונתו לחוקים בלתי מותנים , אינו צריך לא לאידיאה של יש אחר שלמעלה ממנו כדי להכיר בחובתו שלו , ולא למניע ממריץ אחר , זולת החוק עצמו , כדי לקיימו . מכל מקום , כשמצוי אצלו צורד כזה זו אשמתו שלו , אד אז אי אפשר לסייע בידו בשום דרך אחרת ; כי מה שאינו נובע מתוך עצמו ומחירותו , אינו מהווה שום תחליף לססר במוסריותו —המוסר אינו צריך אפוא למען עצמו בשום פנימ לדת ( הן מבחינה אובייקטיבית במה שנוגע לרצייה -י והן מבחינה סובייקטיבית במה שנוגע ליכולת , ( אלא דיר לעצמו בכוח התבונה המעשית הטהורה —כי הואיל וחוקיו מחייבים , בחינת תנאי עליון ( כשהוא עצמו בלתי מותנה ) של כל התכליות , על ידי הצורה בלבד של החוקיות הכללית שעל פיה יש לנקוט את הכללים המדריכים ; לפיכך אין הוא צריך כלל לשום נימוק קביעה מאטריאלי של הרצייה החופשית , * 2 כלומר * הללו שנימוק הקביעה הצורני בלבד ( של החוקיות ) במושג של החובה אינו מספיק להם כנימוק קביעה , מודים בכל זאת שאי אפשר למוצאו באהבה העצמית המוסבת על רווחה עצמית . או אז נשארים רק שני נימוקי...
To the book |
|
|