ג לב נכון

מעשה באחד מחסידי 'החוזה' מלובלין שישב בתענית משבת לשבת . בערב שבת לאחר חצות היום תקף עליו הצמאון עד שכמעט יצאה נשמתו . והנה ראה לפניו באר , ובא לשם וביקש לשתות . אבל מיד נמלך בדעתו , שבשביל שעה קלה שיש לו לסבול , הוא עשוי לבטל את כל עצמו של המעשה שיגע עליו כל השבוע . כבש את יצרו ולא שתה , והלך לו . עכשיו זחה עליו דעתו , שעמד בניסיון הקשה . משהשגיח בדבר , אמר אל נפשו ; מוטב שאלך ואשתה , ובלבד שלא אכשל בגיאות . חזר והלך אצל הבאר . כשהרכין עצמו לשאוב מן המים , הופג צמאונו . עם כניסת השבת הלך להקביל את פני רבו . עד שלא הספיק לעבור על מפתן הבית , קרא אליו ה'חוזה' ואמר י 'מעשה . 'טלייה בימי נעורי , כששמעתי סיפור זה לראשונה , נפגעה נפשי ממידת החומרה שנהג הרבי בתלמידו הוותיק השוקד על תיקון נשמתו . אותו תלמיד משתדל בכל כוחו לעשות מעשה סיגוף קשה בגופו , והריהו בא לידי ניסיון להפסיק את המעשה ועומד בניסיון . אחר כך הוא בא לידי ניסיון של גיאות על שעלה בידו להתגבר על יצרו , וגם הפעם אינו נכשל . ובשכר כל אלה אינו זוכה אלא לנזיפה מפי רבו . תינח העיכוב הראשון שבא מחמת שליטתו של הגוף על הנפש , ושבירת כו...  To the book