בפתח הדברים וידוי קצר , אם כי לא נועז במיוחד . עניינו : אימה גדולה , שכמעט אפשר לכנותה אימת מרחבים , מפני חלקים גדולים ביצירת אורי צבי גרינברג . בעוד הדרך אל חטיבות יצירתו משנות העשרים , למשל 'אימה גדולה וירח' או ' הגברות , 'העולה הוכשרה זה מכבר במידה רבה באמצעות מושגים מארגנים - ז'אנריים ופואטיים - כמו 'הפואמה האקספרסיוניסטית ;' ואל 'אנקראון על קוטב העיצבון' אפשר היה לגשת , לכאורה , כאל הדגם המוכר של השיר הלירי הקצר , ; 'עדין'ה חטיבות מאוחרות בשירתו , אלה שפורסמו מסוף שנות הארבעים ב'לוח הארץ ' ובמקומות אחרים , הצטיירו בעיני כגוש ענק המאיים עליך לא רק בהיקפו , אלא גם בחשש שמערכות המושגים הממיינים המקובלים , כגון 'ליריקה , 'הגותית אינן מספיקות אולי כדי להשליט סדר בשלל החומרים , הנושאים , הצורות , דרכי העיצוב - בקצרה , בכל המגוון שנחשף אפילו בהצצה חפוזה אל כמה מן החטיבות האלה . ובאמת , החשש התגלה כמוצדק . החדירה , הגם שהיא הדרגתית , זהירה , אל חלק מן המחזורים האלה , חושפת את הקורא בפני איזה מגוון מדהים של מושאים לעיצוב שירי , לריבוי של צורות מבע ושל ז'אנרים שיריים , ובעצם לאיזה מכלול שהא...
To the book