ברכות של קטיפה על הרטוריקה של האירוניה בשיר אחד של דן פגיס

לדן , לזכרו הךכס הגדול של ניו יורק גבריאל פרייל , הךכס הגדול של ניו ייךק , יורד בכל יום אינקוגניטו העיךה . ?? חפש 3 מגבעת של לבד עם נוצה זעירה , הוא ?? הלך בין רבבות נתיניו ומטה להם אזן . התחבולה עולה יפד :, זה חמשים שנה שלא הכירו אותו . גוךךי המחקים שהוקמו לכבודו בשולי סנטךל פאךק ודרומה עדין עובדים בתצפית : מאין יבא ? סוסי השוטרים פונים אל כל רוח , הסנאים זוקפים את זנבם : עדין לא בא ? וכל אותו זמן הוא עובר בשדרה החמשית , פוקד ךגעים יקרים בשעוני הזהב והקורץ , מעניק חנינה לשנים שלשה שודדים התוקפים אותו בטעות בחצר , ומגיע ללסוף למחוז חפצו , קופי שופ בפנה . שם נח מעמלו . המלצרית מזדהךת פתא י ם , פורחת לקראת הלקוח הותיק המתלוצץ אתה מדי פעם ברכות של קטיפה . אך דלת אמונה ונוגעת היא נפנית לסתם אנשים ואיננה יודעת שהוא קעחש לה בינתים ב ? ביעו עתיד מתוק מאד . לפנות ערב נעלם הךכס ברכבת שאול , חוצה בין סכינים שלופים את הנהר , נבלע 5 תוך בלוק אלמוני , נועל את אךמונו , יושב , עוטה מלכות . אור ענברי נצת לו בכוס של תה רוסי . ולמען תחיה העיר ה ? דולה גם מחר , הוא מחבר לה מנשר מיחד * של לילה לאמו : מעב...  To the book