ג. ערעור היחס יצירה - מציאות

מכל האמור עד כה נובעת מסקנה כוללת ובלתי נמנעת : קפקא שינה בצורה משמעותית את המרקם הקלאסי יצירה מציאות . אם הכתיבה היא כתיבת הנמחק ( כלומר הנעדר , הסמוי מעיני הקורא ) ואם התבניות דמויות חלום והכפילויות תוצר של הטלה מטפורית / פנטסמטית , כי אז המרחב הטקסטואלי הוא ברובו בבחינת מטפורה של הלא מודע . פירושו המעשי של מבנה זה הוא שאם הנחת היסוד של הסיפורת הסבירה היא שהיצירה , בטרם כול וככלות הכול , מייצגת מציאות , הרי שאצל קפקא היצירה היא בראש ובראשונה ומעל לכול מהלך של ייצוג עצמי . פנים וחוץ מתערערים והרישום נעשה מופשט : ניכר בעליל שקפקא היה מחובר היטב לפרדיגמה המהפכנית שנוצרה סביבו באותן שנים ( באמנות החזותית , במוזיקה , בשירה , בלא לשכוח שמעבר להן , רחשו מהפכות מקבילות ומשלימות בפיזיקה ובכימיה , בכלכלה ובחברה , ( אך בענווה ובאיפוק אופייניים , הוא לא נתן לכך ביטוי ישיר ומפורש . יחד עם זאת , יש לזכור היטב שכל המאפיינים שנמנו זה עתה הם בבחינת שיח בדיעבד , המתאפשר בזכות התבוננות בטקסט הקפקאי ממרחק של זמן . בעת ההתרחשות המעשית , הם היו בחזקת התהוות , היווצרות , כתב חבוי : ( filigrane ) ככל שקפקא ...  To the book