ג. במחוזו של פרויד

אקדים ואומר שאינני קליניקאי ואינני מתיימר כלל - יהיה זה אבסורד גמור - לסכם תורה שלמה למען מושא מחקרי כמוגדר בראשית דבריי . יתר על כן , ככל שהעמקתי בכתבי פרויד , התחוור לי מעל ומעבר לכל ספק שמשנתו כרוכה בעשייה : אין כמעט בנמצא כתוב פרוידיאני שאינו בו בזמן עיוני ואמפירי , כאשר הניסוי , הניסיון והטקסט ניזונים זה מזה ומזינים זה את זה . המסקנה המעשית , במסגרת עבודה מן הסוג הנוכחי , היא שעדיף להבהיר ולהעביר את המטען הרעיוני דרך הניתוחים הנקודתיים שבהמשך : אלה ישמשו בו בזמן המחשה והדגמה . על כן אני נשען על מושג של "חשיבה פרוידיאנית" יותר מאשר על מושג של "תורה , "פרוידיאנית שהוא כוללני ומובנה במידה מרובה . כוונתי לאופן הסתכלות מסוים ביצירה הספרותית , בהשראתם של כתבים פרוידיאניים מרכזיים וברוח מה שניתן לכנות " פסיכואנליזה יישומית" - ולא בחזקת ניסיון לכונן בניין פרשני חדש לתפארת . כידוע לכל העוסקים בנושא , פרויד עצמו לא סיכם מעולם את משנתו האסתטית , וזאת בהנחה - שלא הוכחה עד היום - שהיתה לו משנה סדורה שכזו . נהפוך הוא : דעותיו וניתוחיו בנדון פזורים על פני מאמרים רבים ומחקרים מעשיים בעיקרם , ולא ...  To the book