פרק שני סבל ותחושת קורבן לאומיים בזיכרון הקיבוצי ובהנצחה בגרמניה

מאז שלהי המאה התשע עשרה הופיע סבלו של הגרמני כמוטיב מרכזי באידיאולוגיה של החוגים הלאומניים ( הפולקיסטים ) ברייך הגרמני . לשיטתם חתרו היהודים ועודם חותרים להשתלט על גרמניה ועל העולם כולו , לשעבד את הנוצרים ולדכא אותם . תחושת הקורבן הגרמנית היא מוטיב בולט באידיאולוגיה של חוגים אלה , יהיה זה האיכר הגרמני החרוץ שהתרושש כיוון שהריבית הגבוהה שהשית עליו בעל חובו היהודי כילתה את ממונו והוא נאלץ להעביר את נחלת אבותיו לנושה ; או הנערה הגרמנית הטהורה שנפלה טרף לידיו של המפתה והנוכל , יהודי . אולם מוטיב זה התגבש בחוגים הלאומניים לכלל נרטיב בעל סממנים נוצריים מובהקים של פסיון לאומי רק לאחר מלחמת העולם הראשונה , ברפובליקה של ויימר . תבוסת גרמניה בשדה הקרב , המשברים החברתיים והכלכליים שפקדו אותה וגלגול האחריות לפרוץ מלחמת העולם לפתחה פרנסו נרטיב זה . לא כל גרסאותיו היו אנטישמיות במפורש והציגו את היהודים ברודפיה של גרמניה . את תפקיד רודפו של העם הגרמני מילאו בגרסאות השונות גם עמים אירופים אחרים . נרטיב זה לא היה נחלתם הבלעדית של הנאצים . הוא נשא חן גם בעיני קבוצות נוספות בגרמניה שלאחר , 1918 שהיו שותפ...  To the book