יצירת ספרות כתיאטרון על עניין אחד מענייני הכתיבה [קריאה] בעם, מאכל מלכים

האם האחד קודם להעדר הרצף ? איני חושב כך , וכל מה שלימדתי כשנים האחרונות נטה לסלק את הצורך הזה לאחד סגור ... האחד הזה , המופיע בעזרת החוויה של הלא מודע , הוא אחד של שסע , של חבטה , של שבר . ( ז'אק לקאן ) רוב הנקודות כאן עוסקות באסתטיקה של התיאטרון , המקור העתיק ביותר לאמנויות המשמעות . מכאן ואילך יתרוצץ הדיון בין הדיבור על תיאטרון והמחשבה על הטקסט הספרותי . ראשית , אין הבדל בין ספרות לתיאטרון , לא משום שאנשי הספרות עושים שימוש בטקסט של אריסטו שנכתב על תיאטרון , אלא משום שהתיאטרון הקים כבר לפני אלפי שנים את הבסיס העתיק ולכן , מן הסתם , גם העמוק ביותר לחוויה אסתטית : "טהורה" באים אל האובייקט האסתטי כדי לחוות חוויה אסתטית . וגם להיפר , יש הבדל גדול . וגם להיפך מן ההיפך : יש הבדל בין תיאטרון לתיאטרון , ויש הבדל בין ספרות לספרות ( עניין טריוויאלי . ( בעיקרו של דבר : אין בין השניים הללו שבכותרת הבדל של " מדיום" ואפילו ההבדל בין ה"חומרים" הוא הבדל מדומה . בניגוד לטקסט הספרותי , כולל הטקסט הדרמתי , לפחות למראית עין , דמויות ופעולות פרדוקסאליות . מצד אחד , הדמויות והפעולות במחזה בדויות לחלוטין ....  To the book