השולחים למוות מבכים אתכם, ההולכים למות שירה גדולה ושירה לאומית, על־פי דן מירון במול האח השותק

( 1 ) האנתרופיה של זך דן מירון אינו מרבה לכתוב על ספרות עכשווית , ויש אפילו האומרים כי הוא מעדיף לכתוב על סופרים מתים . ואף על פי כן ספרו מול האח השותק ןמירון : [ 1992 היווה הזדמנות מעולה להבחין בהעדפותיו , גם ביחס לספרות עכשווית . יותר מכול עוסק מירון ב"אמיתות , "היסטוריות וגם כאשר הוא מבקש לשפוט יצירה של ההווה הוא משתדל לבחון אותה כמו שיבחן אותה ביום מן הימים ההיסטוריון . תשוקתו של מירון היא תשוקה היסטורית . למשל : "שיבוץ זה של עמיחי בוודאי תקף ויישאר בבחינת גירסת קבע בחשיבתנו על אודות התפתחות . "זו אפשר למצוא לכל אורך הספר נחרצות כזאת של הכרעות , לא בעניינים של טעם ספרותי , חלילה , אלא של מהלכים היסטוריים , שמירון מתענג על תיאורם , "מושלם"ה כלומר אחרי בואם לידי השלמה : גרסת קבע , כלשונו . אינני רוצה להיכנס לוויכוח על מדע ההיסטוריה . גם אינני רוצה לטעון שאין ודאות היסטורית , או היסטוריונית , ומה מקומה של הוודאות בהתפתחות ובפרשנות העתידית . אני מבקש לציין כי יש קשר עז בין הנחישות שמירון מדבר בה על ההיסטוריה לבין המקבילות שהוא נוטל מן "הממשות המובנת , "מאליה כדי לתאר את ההיסטוריה של הס...  To the book