לוד כמשל בראשית היו המעשים , והמסמכים , והניסיון למנוע מן המסמכים להתפרסם ( תוכנית הגירוש הגדול , תוכנית ד / למשל . ( אחריכן קמה המדינה ולמדינה היה סיפור . הסיפור אינו יכול לכלול שתיקות . על כן נוצרה איזו סכיזופרניה : מחד , זלזול עמוק , בעיקר בתחומיה של "ארץ ישראל , "העובדת בדיבור ; קשקשן , או פלספן , קוראים למי שמחטט . "דבר"ב מאידך , הערצה גדולה לנפש היפה . בשיאו של הגירוש הגדול , בקיץ , 1948 שותק בךגוריון בדברו על מה שאירע לערבים . ואם אינו שותק , הוא משקר . ואם אינו משקר , הוא מתייסר . על מה הוא מתייסר ? על הביזה . את השיח על הביזה הוא בונה באמצעות הביטויים הכי חריפים ביחס ללוחמים , ביטויים שהיו מביאים עד היום לפיטורי פקידים או עיתונאים או לגינוי ציבורי כללי . אבל עיקר יופיה של הנפש נשאר תמיד ל"סופר . "בחברתנו למשל , "הטור . "השביעי הספרות שיתפה פעולה עם אהבת השתיקה , לא בפואטיקה . להיפר , כפטפוט על יפי השתיקה . אליפלט . גם דמותו של יאיר גונן , במיכאל שלי , מעין תובנה של הבריון האלים . אבל זוהי כבר הפרוורסיה של הערצת השתיקה , עמוק בתוך ההגמוניה הספרותית והפוליטית של מושגים שאת ראשי...
To the book