לאן חוזר אפרים? הגלות מן העין ב־אפלים חוזר לצבא

אברהם uv האונטולוגיה של הדרמה , סוגה ספרותית שמימושה מותנה באורח ייחודי בין הסוגות האחרות בפעילות פרפורמטיבית גלויה , גוזרת עמימות מחייבת על קווי התיחום ואנרגיית המתח הטעונה המשכים בין קביעותו של הטקסט בזמן ( המתפקדת כמעין וריאציה מופרטת של n 1 angue הסוסוריאני ) לבין נזילותו הנומאדית ( מעין parole ביצועי ) של מימושו הבימתי בזמן . מימוש זה הולך ונשנה במחזורים ספיראליים , הן במסגרת הפקה יחידה שלו והן , אם הדבר אכן מתרחש , בין הפקת המחזה להפקות אחרות . מטעם זה מתערבת לרוב ההיסטוריה הבימתית של מחזה נתון ברבדיו הטקסטואליים המקוריים ומעשירה אותם בממד דיאכרוני מתמשך שהוא תמיד בעל סוף פתוח . לא אחת מגלה ממד דיאכרוני זה עוקצים נסתרים שנחבאו להם , סמויים ובלתי ממומשים עד כה , בין קפלי משמעותו של הטקסט המקורי עד שאין לדעת אם לא נצפו מלכתחילה באותו תחום אפור , אמורפי וידוע לשמצה של כוונת היוצר . הממד הדיאכרוני המדובר קרוב בתחומי התייחסותו לאותו איזור מפורז שז'ראר ז'נט הגדיר אותו כ"פראטקסט" , ( paratext ) שהוא מכנה אותו "סף , "הפרשנות היינו אותו תחום שבין הטקסט ומחויבויותיו להקשרים היסטוריים . מ...  To the book