הכתיבה כמעשה הרכבת יחורים: פעולה (לא) טהורה? הרומאן הנה אדם

אראלה בראון סוד הריתוק לרומאן טמון בהבטחה שנושאת כותרתו המצביעה : "הנה . "אדם כפעולת דיבור מעמדה של הכותרת הכתובה חתרני , כיוון שהיא מבטיחה הנכחה בתנאים בלתי אפשריים : על מי מצביעים כאן ? איפה ? באיזה הקשר ומתי ? בכדי שההצבעה תפגע במטרה ברורה ומוסכמת על מוען ונמען , דרוש מגע או קשר ממשי ביניהם . אלא שמפגש זה מושעה מראש : הסופר כבר חתם את יצירתו ושלחה על פני המים לכל דיכפין שברוב ימים ימצאנה ( אם לאו . ( תהליך המימוש של משמעות הכותרת מתחיל אפוא עוד לפני שפתחנו את הספר . כשם עצם כללי ומופשט , הצבעה על " אדם" יכולה להתפרש כחיווי על המהות האנושית ו / או כאילוזיה להופעות קודמות של הביטוי Ecce Homo ( כותרתו הלועזית של הספר . ( האפשרות שהכותרת מתייחסת לשם עצם פרטי , כלומר לדמות בתוך העולם הבדיוני כלפיה מחווה או מצביעה הפראזה "הנה , "אדם לא עולה באופן מיידי ואוטומטי ולו משום היעדר שם המשפחה בכותרת הספר . להיפך , ההנחה שהכותרת מתייחסת > גם < אל האיש הנושא ברומאן את השם הפרטי אדם לוטם , אמנם מלווה אותנו לאורך הרומאן , אבל אפשרות שיוך זו , שתחתיה חותר הרומאן ללא ליאות , מסתברת באיחור , רק לאחר ש...  To the book