עודד וולקשטיין " ובכן ידמה / תדמה הקורא / ת , לפני כל דבר אחר , צליל . בראשית היה הצליל" , ay ) מאכל מלכים , עמ' . ( 7 הצליל הפותח את הרומאן הראשון של יצחק לאור הוא צלצולו של הטלפון הצבאי , והוא "טרטרני , מתמיד" > שם , עמ' , ( 8 מאריך ואינו חדל - "איש אינו עונה כמובן ואיש אינו מרפה כמובן" ( שם . ( במידה רבה , אפשר לומר שלאור משהה את הופעתו של המענה האנושי - הקול הנענה לצלצול ובתוך כך מפסיק אותו , מחליף אותו - על פני חמש מאות עמודיו של , ay מאכל מלכים . במקום להידחק מפני הפצעתו המשתיקה של הקול , הצלצול נמשך ומקיף את עזובת הבסיס הצבאי , מעיר בלא לשונו "רעשים אחרים" ( שם , ( נבלע בהם , מבליע ביניהם את הקול האנושי עצמו : "ציפורים , מכונות גונחות , צרצר , זחילתה של לטאה , או זחילת אפעה אפילו , נביחת כלבה , יללת חתול , או נמר ביצות רעב , צעקת אדם אולי )" ... שם . ( ככל שהמענה מבושש לציית , "הנני"ב הקריאה - "אני ה' , "אלוהיך "שירי בת האלוהים" השבעת" ) המוזה" שבפתח הרומאן , ( "היי אתה שם" - נעשית בהתארכותה לרומאן : מדיום של הקול האנושי בגבול הצעקה , עוד בטרם קם בו הכוח להשיב . בעיכוב המענה , ה...
To the book