להתיר את הקשר: אלימות, מלחמה ומיניות בפרוזה של יצחק לאור

אורי ש . כהן קשה לכתוב על הפרוזה של יצחק לאור , ובוודאי כתיבה ביקורתית אקדמית שהטקסט של לאור מתנער ממנה בכל הדרכים האפשריות , פעמים רבות בגלוי . העלילה ברוב המקרים איננה לינארית , והמודעות של הכתיבה לעצמה , מביאה את הטקסט ואת המבקר לעמוד זה מול זה בניסיון כמעט עקר לתאר עלילה שעיקרה שוויון הערך בין כל הסיפורים . הטקסט של לאור הוא גם הסיפור , גם הביקורת על הסיפור , גם האלטרנטיבה של הסיפור וגם כבר הביקורת על הביקורת . הדברים הבאים הם ניסיון להראות שקריאה בטקסט דרך המלחמה והאהבה , מאפשרת כניסה אל הטקסט בלי לכפות עליו קריאה כטקסט שמייצג עולם , אלא מקבלת אותו כפי שהוא : טקסט שהוא כבר פעולה בעולם מיוצג . קריאה כזאת , גם מוותרת בהכרח על מהלך לינארי בכתיבתו של לאור לטובת קריאה צמודה שהיא המרחב הטבעי של הדיבור על הכתיבה הזאת . כתיבת המלחמה כתיבתו של לאור נעה בין אפשרויות ז'אנריות שונות : שירה , פרוזה , ביקורת ( מסות ורשימות ) ומחזה אחד : אפריים חתר לצבא . ואולם , נראה שההבחנות הז'אנריות אינן מייצגות אבחנות בעולם , כיוון שהעולם אליו כותבים אינו טורח באבחנות כאלה , והכתיבה היא רק חלק מעולם שיחני ש...  To the book