|
|
כולנו מייחלים לכך שהורינו יאריכו ימים וימצו אותם עד תום . במקרים רבים אנו מתבוננים בתהליך הבגרות המאוחרת שלהם , ולמרות השינויים באופן התנהלות חייהם אנו מאושרים שהם עצמאיים , דואגים לעצמם ושומרים על בריאותם . אנו מתפללים שימשיכו כך ומאחלים לעצמנו שנזדקן כמותם . לעומת זאת , מקצתנו חווים אחרת את הזדקנות ההורים , העוברים שינויים פיזיולוגיים ומנטליים הפוגעים בבריאותם או בתפקודם . אנו מתבוננים בעצב ובכאב בהידרדרותם , מתחילים לקלוט בדאגה את האיתותים הראשונים לדעיכתם וחווים תחושת אובדן . לפעמים מתעוררים בנו אכזבה או כעס על כך שהורינו כבר לא ההורים שהכרנו , לא ההורים החזקים שגידלו אותנו והיו משענת בעבורנו . למעשה , ההפך הוא הנכון . פתאום אנחנו שצריכים לעזור להם , פתאום הם שנעשים תלויים בנו . אנחנו מוצאים את עצמנו תוהים : האם גם לנו צפויה בגרות מאוחרת כזאת ? האם גם אנחנו נהיה תלויים בילדינו ? האם גם ילדינו יתמודדו עם קשיים ועם קונפליקטים הקשורים בצורך לטפל בנו ? אני זוכרת את רבקה שבאה להתייעץ איתי בקשר לטיפול באמה והעלתה בפניי שאלות דומות . חצי שנה לפני שפנתה אליי , החליקה אמה בת 85-ה של רבקה במ...
To the book |
|
|