סוף הזמן

לנביאים היא נגלתה כמנוחה ונחלה , שקט , שלום ושלווה , שיבואו לאחר חורבן גדול , לאחר מרחץ דמים אסוני שלא יפסח על איש . שוב ושוב נגלה אלוהים לנביאים ואמר להם שהוא התייאש מכל העמים ובמיוחד מעמו ישראל שהפרו את כל מה שהתחייבו לקיים , שהוא נואש מן הארץ , מן העולם , מן האנושות ומן ההיסטוריה , שהוא נואש מן הזמן ; זה הזמן שהוא עצמו הוציאו ממעגלותיו , הפסיק את זרימתו המעגלית הנינוחה , את תנועתן הרגועה של העונות , של עיתות החריש והקציר , הגשם , ההבשלה והפיריון , זה הזמן שהוא היטה למסלול אחר , מסלול קווי , פורץ , פולח , הניתז מן הבריאה קדימה ; הזמן שהוא הועיד להשתלמות והשתפרות המין האנושי על פי התוכנית האלוהית ; זה הזמן שסטה , שכיזב , שהזדגזג , שלא ציית לתוכנית האלוהית שבראה אותו , שפלירטט עם אלילות כנען והשתכשך בחולשות האנושיות , הזמן האלוהי שהתעקש לחזור ולהיות אנושי . כעת ביקש אלוהים להחריב את הזמן הזה ולהשפיל את האנושות הקטנונית שהתמכרה לו . הוא ביקש להשבית את שמחתם שנמהלה בשיכחתו , למחוק את ששון חושניותם שאיים עליו מאז העגל , למחות את מיניות הנשים , את יופיין ואת גאוותן . הוא ראה בעיני רוחו את ...  To the book