אור לגויים

אבל בעת החדשה התחיל להישמע סיפור אחר . ההוגים היהודיים שנפתחו אל החוכמות החיצוניות - הפילוסופיה , ההיסטוריה , הספרות - סיפרו על בחירה אחרת . הבחירה , אמרו , מתבטאת בבשורת ההומניזם והצדק החברתי , הנאורות והרגישות לסבל הזולת שעמנו אמון עליהם . כעת , אמרו , עלינו להנחיל את הבשורות הללו לאנושות כולה , עלינו להפיץ אור לגויים , להוציא תורה מציון , לבער את המוץ מן התבן . עלינו להוציא מן הכתובים את כל החשוך והפרימיטיבי , הנבער והמיושן , ולצאת אל האנושות עם יהדות ליברלית ומתקדמת . אנו נבחרנו , הנהנו בעיניים בורקות בסלונים של ברלין ובטרקלינים של וינה , נבחרנו לחנך את האנושות ; לא להתבדל , אלא דווקא להשתלב , להוביל ולהשתלב . קול נלהב , משתאה , עלה כעת מבית הכנסת הליברלי ההומה והחגיגי בפרנקפורט ועד שולחן הלימוד הבודד של רבי נחמן קרוכמל בז'ולקייב : עם ישראל הוא נצחי משום שהוא השאור שבעיסה , משום שהוא מזכך ומרומם את התרבות ומוציא מן האנושות את המיטב . עם הזמן השתרבב מבין הדברים עוד סיפור : עם ישראל התקיים ויוסיף להתקיים , לימד פרנץ רוזנצווייג , והוא לא צריך לעשות דבר מלבד להוסיף להתקיים . הוא נצחי ,...  To the book