|
|
בימים הראשונים , כשהארץ היתה צעירה ופראית ובלתי צפויה , סבבו בה עממים קדמונים , אדירי כוח ומשוחררים מכל עכבות . בשעיר ( היא אדום , ( ישבו החורים , שהושמדו מאוחר יותר על ידי האדומים בני עשיו . במואב ובעמון ישבו הרפאים , שנקראו גם אימים וזמזומים , נפילים וענקים . הם היו אדירי כוח והפילו אימה על בני האדם שנתקלו בהם . לאחר שנוצחו על ידי קואליציה של אלוהים , הלוחם המדברי שהגיח משעיר , ובני עמון , נשארו מהם רק מעטים , כמו הענקים תלמי , ששי ואחימן , אותם ראו המרגלים שבאו לרגל את הארץ בימי משה ויהושע , וכמו עוג מלך הבשן . אבל רובם ירדו אל השאול , עמוק מתחת לאדמה , ושם נצפו ישנים בתוככי הגיהינום , מחכים ליום בו יעלו שוב לחדש את ימי הארץ הפראית , החופשית . ויש אומרים שמתו וירדו למעמקי התהום בציפייה ליום שבו יעלו וייוולדו שנית , ליום שבו ילבשו נשמותיהם העירומות גופים חדשים במקום אלה שהתפוררו בשאול , ליום שבו יבקעו מן המים ויהיו לאלים . ואולי עליהם התנבא יחזקאל בחזון העצמות היבשות .
To the book |
|
|