|
|
אחר כך באו שנות השלושים והארבעים של המאה העשרים . רבים חיפשו אז את אלוהים מתוך היאוש והענות , אבל רק מעטים דימו למצוא אותו . אלי ויזל ראה אותו תלוי על גרדום יתום באחד ממחנות הריכוז . היו שאמרו שהוא משך ידיו מן העולם לזמן לא ברור , אולי עד הגאולה המתרחקת , אולי לתמיד . היו שנואשו ממנו , היו שאמרו שהוא נואש מאיתנו , היו שלחשו שהוא שקוע במרה שחורה ובוכה בחדרי חדרים , בקיתונות מיוחדים הספונים בתוככי הרקיעים הפנימיים , במקומות אליהם יש רק לאלוהים עצמו רשות להיכנס , כדי שאיש או מלאך לא יראה אותו בבכיו . שם היה בוכה ובכיו לא נשמע . שם היה מקונן : אוי למלך שבצעירותו הצליח ובזיקנתו נכשל . היו שהזכירו שהאל עצמו זקוק לישועה . היו אף שנזכרו בשמועה שהילכה פעם על כך שהמלאכים מספידים את אלוהים שלא יקום עוד .
To the book |
|
|