סלח נא אל , לגוף ישראל , אשר נפשו נשרפת ושורפה לא השאיר ממנה , אך את דעתה הנטרפת ובכן כפר , ושוב אל תפל , על עמך ישראל רעדה ומנוח , גו שוכח , * אל נא תקדיח בחרדה . זכר כל נקבר , בסוד נסתר , ואין קבר להשתטח ואין מצבה להכניע , בן בזרועו בוטח זכרם נא , אדון הנשמות ומחל לנשמה שוממה מחל לנפש נשכחת בחיק בשר ודם ואדמה . * צ"ל : שחוח . זכר נא הבכיות , בתהום הגויות , ביום עלותם למרום הנשמות אז נשבענו שמם להזכיר , ולא לשכוח עד סוף עולמות והשב בן שכחה , ובן הכחשה —בן שם שוא —עם דם ואדמה אשר גם מים דמם , שכח שמם —שם האמת —עם דת ונשמה . מימות עולם , שלישם עבר , בהרג ואבדן היהודים בכומרי זדון , שורפי אש , שופכי דם , המשמידים נגעם פשה על דורות תבל , עד שצץ מרשעם — עם רצח ומחליו עמך , שכח שמך , אל נא רפא , ושוב שם לו קרא — עם נצח . נתיבות עולם , אשר נחרבו בפצעי זעם המלחמה איכה נחו למסעי רצחם — מאין לוחם , מפיץ שממה כי גם אויבי עם ארור שמחו , על שקם פוטר על היהודים שש אב אמונתו — שסוף סוף — הצליח , אחד מן התלמידים .
To the book