|
|
פתיחה בס"ד לאחינו בני ישראל , עם שרידי חרב . כבר עברו ארבעים שנה מעת החורבן האיום והנורא , בו נשרפו ונשמדו שש מיליון נפש , אנשים ונשים וטף , וקהילות הקודש אשר עמדו לישראל באירופה במשד אלף שנה . עוד לא מצאנו נוחם לנפשנו על הקדושים האלה אשר נמסרו כצאן לטבח יובל , להרוג ולאבד , למכה ולחרפה בידי הצוררים הארורים ימ"ש . ומדי שגה בשנה השכחה גוברת בעולם , והחוש מעיד ומזהיר על הסכנה שלא ישתכח חלילה הצער והיגון מקרבנו , ובפרט מצעירי הצאן , הדורות הבאים שלא ראו ולא ידעו את השבר והשואה אשר ירדו לישראל בימי חורבן אירופה . וכבר צעק תמרורים בימיו הגאון הצדיק מוה"ר מיכאל דוב ווייסמאנדל זללה"ה , ואלו מקצת דבריו בהקדמת ספרו "מן , "המצר שכתב בשנת תשי"ח . ה' שפתי תפתח כי בהם אני מדבר —הם הקדושים והטהורים עשרה פעמים כיוצאי מצרים אשר אפרם צבור לפניך ואשר דינם מסור בידך , דיין אמת עד ובעל דין ועתיד לדון . שלוש עשרה שנה עברו מעת שנשלם הקרבן , ומאז ועד עתה דממה ירדה על העולם ואין מי שיזעיק אותה ודרן רשעים צלחה להשתיק כל העולם מן הרצח אשר בידם , ולא זו בלבד אלא הצליחו להשכיחו מלב עם ישראל בעצמו — והשכחה הולכת ו...
To the book |
|
|