|
|
עורה למה תישן יי הקיצה אל תזנח לנצח : למה פניך תסתיר תשכח ענינו ולחצנו : כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו : קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך : תפלה אב הרחמן בלב נשבר ונדכה ומענה אנחנו עומדים לפניך היום . יום צרה ותוכחה . יום חשך ואפלה . בו נשתברו לוחות העדות והתורה נשרפה . והעמד צלם בהיכל : ועתה נכפלו הצרות . בלב פצוע ושותת דם קוראים לך . יי יי עד מתי עמך בני אברהם יצחק ויעקב יהיה נדכה ורדוף מכל צד ופנה : עד אנא תסתיר פניך לשועתו לרוותו : באו מים עד נפש . והשפלנו עד שאול תחתית : מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה : עד מתי יארך הליל . הלעולם תשכון עליו עננה : קול דמי בניך אנשים נשים וטף צועקים אליך מחדרי שאול . מצוקה אל צרה יצאו : גרשו כנצר נתעב מהסתפח בנחלתם . ישישים וילדים ענוגים וצפורים נודדות מבקשים לחם ואין . נטשו ונעזבו על פני רוח : כלי גולה שמו על שכמם . האבות נפרדים מבניהם בבכי תמרורים . ולב בנים על אבותם : גם צפור מצאה בית ודרור קן לה . ועמך ישראל מצא קבר : אל כל קצות הארץ קרא לעזרת ישע . אך אטמו אזניהם משמוע ועיניהם מראות : אין לו מליץ ישר . כאלו נכתם עונו לא יכפר לו נצח : צדיק אתה יי ...
To the book |
|
|