תפת.

— מונח הקשור בפולחן המלך ( ע"ע ) בגיא בן הנם ( ע"ע . ( מצד הלשץ אין הוראתה של המלה תופת ברורה . חז"ל גזרו תופת מלשץ פתה והסבירו : שכל המתפתה ביצרו יפול שם ( עיר' יט , ע"א . ( בץ מפרשי ימי הביניים רווח ההסבר שתופת הוא מקום שבו היו הכמרים תוקעים בתופת , היינו מתופפים , וברעש זה כיסו את צעקות הילדים שהועלו שם באש ( השווה אברבנאל לוי' כ , א ה ; רד"ק למל"ב כג , י ; רש"י ליר' ז , לא . ( אחרים , שלא בדרך המדרש , ראו בשם תופת כינוי של גנאי שהיה מקובל בפי נאמני ; 'ה את מאיסתם בזוועות שהתנהלו בגיא בן הנם ביטאו ברקיקה , בתופת ( לפי איוב era כך למשל גראף ודרייבר . ( מקובל לקשור את המלה תופת בפועל שפת ( ובאוגריתית תפד ) שמשמעו להניח על האש ( מל"ב הלח ; יח' כד , ג , ( ומכאן שהתופת היתה מסגרת או מתקן להחזקת הקרבן מעל לאש , מעין אסכלה ( סמית , אולברייט , ( או המוקד בכלל ( טור םיני . ( פירוש זה הולם את דברי ישעיה על דבר התופת שהוכן לענישת מלך אשור : כי ערוך מאתמול תפתה גם הוא ל # לך הוכן העמיק הרחיב , מדורתה אש ועצים הרבה , נשמת ה' כנחל גפרית בועךה בה ( יש' ל , לג . ( השימוש במונח זה מוגבל לרוב לכתובים...  To the book