תהו ובהו.

— צירוף לשוני המתאר את תכונת העולם בראשית בריאתו . המובן היסודי של תהו הוא כנראה מדבר שממה ; השווה לערבית , מדבר ללא מים , ^ ומכאן כנראה ריקנות של שממה . למובן זה קרוב השימוש בשירת האזינו : ימצאהו בארץ מדבר ובתהו ילל ישימון ( דבי לב , י , ( ואולי גם בתיאור הנחלים האובדים במדבר באיוב ו \ ח : י ^ פתו אורחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו . בהשאלה משמשת המלה תהו לציין ריקנות והעדר ממשות ( שמ"א יב , כא ; יש' מ , יז , כג ; מא , כט ; מד , ט ; מט , ד . ( על משמעות הכתוב ו נוטה צפון על תהו וכר ( איוב כו , ז , ( וזיקתו לפרשת הבריאה עיין כרך ו , טור . 749 המלה בהו מובנה ריקנות , לפי הערבית , "א להיות ריק . אבל המלה בהו אינה משמשת במקרא בפני עצמה , רק בצירוף תהו ובהו שיש לראותו כהנדיאדיס , ופירושו ריקנות . ויש שהציעו ( ריידר ואחרים ) שאין תהו ובהו אלא משחק מלים הקרוי בערבית אתבאע , כמוהו כצירוף בוקה ומבולקה , ועוד . הצירוף תהו ובהו מתפרש מתוך הכתובים עצמם : והארץ היתה תהו ובהו וחושך על פני תהום ( בר' א , ב . ( כלומר , מצב של שממון וערבוביה שבו הכל מעורב בכל ; מעין מציאות , ריקנות שאי אפשר להבחין בה דבר . ...  To the book