שריה, שריהו.

— ( א ) סופר המלך דויד ( שמ"ב ח \ ז , ( הוא שוא , שושא ; וע"ע . 2 שוא . — ( ב ) מבני קנז , אבי יואב אבי גיא חרשים ( דה"א היג יד — . ( ( ג ) בן עשיאל , שמעוני שהוזכר בסיפור על בני שמעון שהלכו למבוא גז י ר ( ע"ע ) בימי חזקיהו ( דה"א הלה — . ( ( ד ) בן עזריאל , מהאנשים ששלח יהויקים לאסור את ירמיהו וברוך בן נריה ( יר' לו , כו — . ( ( ה ) בן נריה בן מחסיהו ( אחיו של ברוך בן נריה , סופרו של ירמיהו , ( שירמיהו ציווהו דבר : בלכתו את צדקיהו מלך יהודה בבל בשנת הרביעית למלכו ( יר' נא , נט . ( שריה מכונה שר מנוחה , תואר שאינו מצוי במקרא אלא כאן . יש המסבירים תואר זה כמי שממונה על ארגון מחנה המלך בחנותו במסע , אבל יש סבורים שצריך לגרוס בעקבות השבעים ( fipxov Scbpcov ) ות"י ( רב תוקרבתא : ( שר מנחה , היינו השר הממונה על המנחות שלקח צדקיהו במסעו בבלה . ירמיהו נתן אל שריה ספר ובו נבואת חורבן על בבל ( כנראה כלול נוסח הספר בפס' א נח , ( כדי שיקראנו בבבל ויטילנו לפרת , לאמור : ככה תשקע בבל ולא תקום ( פס' סא ואילך . ( לאחרונה אף נתגלה חותמו של שריה ובו חקוק : לשריהו / נריהו , דהיינו לשריהו ( בן ) נריהו . ...  To the book