שעיר, שעירם, שעירים.

— מובנו היסודי של השם שעיר הוא בעל שער כמפורש בדברי יעקב על עשו : הן עשו אחי איש שעיר ( בר' כז , יא , ( בניגוד ליעקב שהיה איש חלק ( שם , שם . ( מטעם זה גם התיש מכונה שעיר ( וי' הכד ; aw / ועוד הרבה , ( או שעיר עזים ( בר' לז , לא ; וי' ד , כג , ( והעז קרויה גם שעירת עזים ( וי' ד , כח ; ה , ו . ( אבל יש כמה כתובים שבהם אין המלה שעיר מתפרשת על שעיר עזים ( בדב' לב , ב : כשעירים עלי דשא , מלשון סערה ; השווה יש' כח , ב ; נח' א , ג , ( כי אם על בעל חיים שוכן שממה וחרבות או על סוג של עבודה זרה . בתיאור חורבנה של בבל ביש' יג , נאמר : ורבצו שם ציים ומלאו בתיהם אוחים ושכנו שם בנות יענה ושעירים ירקדו שם , וענה איים באלמנותיו ( היינו : ארמנותיו ) ותנים בהיכלי עונג ( פס' כא כב . ( וכיוצא בזה מצינו בנבואת החורבן על בצרה : והיתה נוה תנים חציר ( היינו : חצר ) לבנות יענה , ופגשו ציים את איים ושעיר על רעהו יקרא , אך שם הרגיעה  To the book