שניר.

— ע"ע חרמון . לילית ומצאה לה מנוח , שמה קננה ק 15 ז ותמלט ובקעה ודגרה בצלה אך שם נקבצו די 1 ת אשה רעותה ( יש' להיג טו . ( מכתובים אלו ברור שהמדובר בבעל חיים שוכן חרבות , אבל אין להסיק מהם בבירור אם הכוונה לחיה או לצפור שהרי גם חיות גם צפורים נזכרו בכתובים . לדעת אהרני אין שעיר בכתובים אלו אלא אחד ממיני הינשופים , scops Otus scops הקרוי בערבית של ימינו שעיר . אבל אין זיהוי זה יוצא מגדר השערה . בוי' יז , ז נאמר בזיקה לאיסור שחיטת חולין : ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זונים אחריהם . לפי פירוש המלה שעיר יש מקום לסברה שהשעירים תוארו בדמות שעירי עזים . סברה זו מתאששת מן האמור בדה"ב יא , טו על רחבעם : ויעמד לו כהנים לבמות ולשעירים ולעגלים אשר עשה ; היינו שרחבעם עשה לפי תפיסתו של בעל דה"י פסילים בדמות עגלי בקר ושעירי עזים . נראה שבני ישראל לא ראו כשעירים אלים של ממש אלא שדים ( גם התרגומים העתיקים מתרגמים שעירים : שדים , רימונים . ( לפי זה יש לפרש גם את הכתוב בוי' יז , ה ז : למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם זובחים על פני השדה ... ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זונים אח...  To the book