שממית.

— האחרונה בארבעת קטני ארץ שנמנו במש' ל , כד כח , ועליה נאמר : שממית בידיים תתפש והיא בהיכלי מלך ( פס' כח . ( זיהויה של השממית אינו ברור . מסורת התרגומים העתיקים : לטאה . כך מתרגמים השבעים ;) וף : וג . ( 1 ^ ג , ( stellio ) v , ( 6 *( 1 התרגום הארמי ( אקמתא , ( הפש' ( אמקתא , ( וכן ת"י למלה לטאה בוי' יא , ל : סממיתא . זו דעתם של לעף ואהרוני ורבים בעקבותיהם . שממית הסלעים ( קרויה היום מניפנית ; , ( hasselquistii Ptyodactylus ושממית הבתים , ( Hemidactylus turcicus ) הן לטאות קטנות ממשפחת השממיתיים . ( Gekkonidae ) הן ניזונות מחרקים קטנים , בייחוד עשים , זבובים ויתושים . לטאות אלו מצויות במשכנות אדם . לאצבעותיהן כפתורי הדבקה שבעזרתן הן מחפשות ( מטפסות ) בקירות . מדברי חז"ל על השממית ( סממית , סממיתא ) אפשר ללמוד שהכוונה לעכביש , או אף לעכביש ארסי ( שבת עז , ע"ב ; סנה' קג , ע"ב ; ירוש' שבת , א , א [ ג , עמ' ב . ([ ורבים מחזיקים בדעה זו ( לדעת טור סיני אין היכלי מלך שבכתוב אלא קורי העכביש ; וע"ע עכביש . ( רס"ג , אלפאסי ואבן ג'נאח סברו שהשממית היא סנונית ; ואילו לראב"ע , ולדעת " יש מפרשים" אצ...  To the book