שכיר.

— בךחורין שנשכר לעבודה לפרק זמן קצוב . יש לראות בשכירים בישראל ובמזרח הקדמון אנשים בעלי מעמד כלכלי וחברתי נחות , שהתפרנסו מיגיע כפיהם . השכיר נחשב כבן חורין , ולא נמנה על בית מעבידו . דין המשקף מעמד זה אוסר על השכיר הנכרי לאכול בזבח הפסח עם שאר בני הבית , בניגוד לעבד כנעני הנחשב לאחר מילתו לבן המשפחה ואוכל בקרבן הפסח ( שמ' יב , מג מה . ( הוא הדין בשכירו של כהן שאינו יכול לאכול בקדשים ( וי' כב , י . ( השכירים היו מבני ישראל או מן הגךים ( דב' כד , יד , ( ונראה שהיו שווים במעמדם החברתי בלא התחשבות במוצאם . מסתבר שהשכירים מבני ישראל היו אנשים שהפסידו את נחלתם , ואילו השכירים מקרב הנכרים היו מתושבי הארץ שנישלום בני ישראל מאחוזותיהם , או אנשים שבאו ממרחק . יש להניח שעם התפתחות הריבוד הכלכלי בישראל עקב ריכוז עושר בידי מעטים ממאה ח' לפסה"נ ואילך , הלך ורב מספר השכירים מישראל . הכתובים מונים את השכיר בין היסודות החלשים והפגיעים בחברה הישראלית לצד העבד , האלמנה והיתום , העני והגר ( וי' כה , ו ; דב' כהיד טו ; ועוד . ( דיני המקרא והטפות הנביאים מלמדים על הרגישות הרבה כלפי עושק שכירים , ואנו מוצאים...  To the book