שיד.

— אחד החומרים החשובים בבנייה . מהרכיבים העיקריים במלט המשמש לטיח , לציפוי גגות ולריצוף . חשיבות יתירה יש לייחס לשיד כרכיב עיקרי בטיח שנועד לאיטום בורות מים . בור שניטוח בשיד קרוי בלשון המשנה בור סוד ( אב' ב , ח . ( גם בלשון המקרא משמש הפועל שוד במשמעות של לטוח בשיד והשווה דב' כז , ב , ד : ושדת אותם בשיד . השיד שהשתמשו בו הקדמונים היה שיד שרוף שכתתו אותו לאבק וערבבו אותו במים כדי שיהא למלט , אבל לא השתמשו בשיד הכבוי שמרבים להשתמש בו בימינו . השיד הוא אבן גיר ( ע"ע ) שנשרפה . במהלך השריפה נפלט מהאבן גז דו תחמוצת הפחמן , הרכבה של האבן נשתנה והיא נעשתה קלה ופריכה . את האבנים שרפו בכבשן ( מהכתובים המזכירים כבשן [ בר' יט , כח ; שמ' ט , ח , י ; יט , יח ] אין לדעת אם הכוונה לכבשן של קדרים או לכבשן של סיידים , ( הקרוי גם משרפה : משרפות שיד ( יש' לג , יב . ( על השיטה של שריפת האבן לשיד במשרפה אפשר ללמוד ממשרפות השיד של ארץ ישראל קודם למודרניזציה . בסיס המשרפה היה בור עגול שסביב דפנותיו בנו קיר של אבני גיר . על גבי הקיר הזה בנו , בבנייה יבשה , כיפה קטומה של אבני גיר , על הכיפה הניחו רובד של עפר ...  To the book