שטן.

— [ א ] כללי . — במחשבה היהודית של ימי בית שני פותחה דמות על אנושית של מעין מלאך המקטרג על בני האדם לפני האלוהים , או המכשילם במעשיהם , והוא גם מעין נציג של הרע שבעולם או מי שגורם לו . הופעתה של דמות זו היא לעולם סימן לנטייה לייחס איזו צרה , או את הרע בכללו , לגורם האחראי להם במיוחד , ולא לאלוהים או לאדם . אבל במקרא אין הצורך בתירוץ כזה מורגש אלא בכתובים מעטים ומאוחרים , המכנים את גורם הרע : השטן . על ההתפתחות שחלה בתחושה הדתית בתקופת המקרא אפשר ללמוד מעימותן של שתי גירסות של כתוב אחד ( שמ"ב כד , א ; דה"א כא , א , ( שמהן הקדומה מייחסת את היזמה להרע לאלוהים , ללא חשש , ואילו המאוחרת נזקקת לשטן ( עי' במפורט לקמן . ( עם זאת אין השטן במקרה זה משמש תירוץ לרע בכללו , כי אם רק למגיפה תמוהה אחת , ובשאר הזכרות השטן שבמקרא פחותה עוד יותר עצמאותו של השטן ומועט כוחו לשחרר את האל מן האחריות לרע שבעולם . לפיכך יש להגדיר את הזכרות השטן שבמקרא בניצניה הראשונים של התפתחות שחלה בעיקרה בתקופה שלאחר המקרא . ואמנם בספרים חיצוניים מסוימים מפותחת דמות השטן לגורם של ממש בהנהגת העולם , אם כי באופנים שונים , כ...  To the book