— ( א ) השמן , שמן הזית , היה ממוצרי החקלאות החשובים ביותר של ארץ ישראל בתקופת המקרא ואחריה . בימי בית ראשון היה ייצור השמן בארץ ישראל שווה בערכו לייצור היין ( ע"ע . ( את הזיתים גידלו בארץ בעיקר לשם הפקת שמן , ואך מעט לשם מאכל ( ע"ע זית . ( השמן היה נאגר במחסנים ממלכתיים לעתות מצור ( דה"ב יא \ א ) וכן היה מסחורות היצוא החשובות ביותר של ארץ ישראל ( יח' כז , יז ; והשווה הר יב , ב . ( שמן הזית שימש למאכל ( מל"א ה , כה , ( למאור ( שמ' כז , כ ; וע"ע נר , ( לאפייה ( במ' יא , ח , ( להכנת מאפה מנחה ( וי' ב , ד ועוד , ( לרחיצה וסיכה , להכנת תמרוקים ( תה' צב , י ; אס' ב , יב ; וע"ע , ( לרפואה ( יש' א , ו ) ואף שימש לצורכי פולחן ( וי' ח , ב , יב , במ' לה , כה , ( ובמיוחד למשיחה ( ע"ע . ( שמן שאינו של זיתים כנראה לא שימש בארץ ישראל , בניגוד למיסופוטמיה שבה השתמשו בעיקר בשמן שומשומין , לאנאטוליה שבה השתמשו בשמן פשתים , ולמצרים שבה הרבו להשתמש בשומן ובחלב מן החי . במקרא נמנו סוגי השמן השונים בדרך כלל לפי טיבם או שימושם , כגון : שמן זית זך כתית למאור או שמן כתית בסתם ; שמן המשחה , שמן הקודש , שמן ...
To the book