שם, שמיים.

— [ א ] שם . — אחד משלושת בניו של נוח , אשר מהם נפצה כל הארץ אחרי המבול ( בר' י , כא , ( שעליהם מתייחסים , בין השאר , בני ישראל ( לגיניאלוגיה האנכית הנמשכת משם עד אברהם ראה דה"א א , כד כז . ( לפי הסיפור בבר' ט , כ כח , כיסו שם ויפת את ערות אביהם השיכור , אחרי שראה אותה חם אחיהם הקטן והגיד לאחיו . על כך בירך נח את שניהם וקילל את חם .-לאמור ארור כנען , עבד עבדים יהיה לאחיו ... ברוך ה' אלוהי שם ויהי כנען עבד למו . יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם ויהי כנען עבד למו ( פס' כה כז . ( בדברים אלו רמוזה עליונותם של בני שם ושל בני יפת על כנען , בנו של חם ( לשאלה מדוע נענש כנען על חטאו של חם ע"ע חם ; כנען במקרא . ( שם משמעו בעברית ובלשונות שמיות אחרות ( נוסף על משמעותו הבסיסית ) מוניטין , זכר , זרע ; ובמליצה הוא נרדף לגבורה וכבוד ; וע"ע שם , שמות עצם פרטיים [ ב . 1 , [ [ ב ] בני שם במקרא . — ב"לוח העמים" ( ע"ע ) נמנו בני שם ( בר' י , כב כט ; דה"א א , יז כג , ( בני חם ובני יפת כשלוש הקבוצות המקיפות את רוב העמים והארצות של עולם המקרא . בבר' י , כב , נמנו חמישה בנים לשם : עילם , אשור , ארפכשד , לוד ואר...  To the book