פרשה שתיים - עשרה הולדת יצחק

המתרחש להלן בין אלוהים לבין שרה מהווה את שיא העימות בין הגורם האלוהי–גברי לבין הגורמים הנקביים סביבו . עימות שהוא דיאלקטי ורב–פנים וכולל שיתוף פעולה בהולדת העולם והצאצאים אבל גם קנאה מצד האלוהים וחסימת רחמן של הנשים . ועתה אלוהים יעניק ברוב טובו ילד לאישה , אם כי בגיל מאוחר ביותר ( אולי כדי להוכיח שגם הוא שותף במלאכת ההולדה , ( והיא זוכרת לו חסד נעורים על כך ששנים סבלה מעקרות ומזלזול הסובבים , אף על פי שגם עתה תסבול מלעג סובביה על תינוק בגיל מופלג כל כך . העקדה תהיה הקצה של שיא זה : האלוהים המניח שהארכי–אם היא כפוית טובה , יפגין את נחת זרועו , ינסה ליטול את הילד , אשר אותו הוא תופס כמי שהביא אותו לעולם , חז ה אליו , וזאת בלא ליידע אותה , את שרה , כמו שעשה עד כה . ויהוה קד את–•• ה א ר אמר ו ע יהוה ל ה א ר ר ( כא , א . ( כדברי רש"י : הכניסה בהיריון . האלוהים נכנס בשרה ומביא לעולם את יצחק , כלומר עקרון האבהות מתערב בעולם ומע ר את אשת הארכי–אב . מוטיב זה יתגלגל עד מרים הבתולה , כשהאב–אלוהים דרך הרוח מביא לעולם את ישו , יצחק לשעבר , ואחר כך תשוקתו תהיה לקחת חזרה את הבן המובטח , את מה ששייך ...  To the book