פרשה עשירית צחוק שרה

בכי הגר אנו שבים עתה אל הצד הנשי–נקבי באנושות , אשר מיוצג על ידי שרי , אשת אברם . והמדובר להלן יחדד עבורנו את המתח בין הצד הזכרי–אבהי לבין הצד הנשי–אימהי שגילינו בסיפורי הבריאה , בין אלוהים לבין האדמה . דיברנו כבר על האופן שאל זה מטפל בנשות העולם ( האדמה והנשים ) על ידי חסימת רחמן . ולא רק זאת אלא שגם מחבר הכתוב שלפנינו משתף פעולה עם מגמת ההתחרות–בנשי בהציגו את האב–אלוהים כמוליד–בורא ובהבליטו בכרונולוגיות השונות את מקומם של האבות בהבאת הבנים . ואילו עתה תבוא הישועה לאשת–אברם , אבל מתוך דרישה לכניעות ולפשטות תמימה אל מול האל . ו י א ת אב ם א ילדה ל ול • פחה מצ ית מ הגר . ו אמר י אל–אב ם ה ה–נא עצ ני יהוה מ דת א–נא אל–• פחתי א לי א נה מ ה ו מע אב ם לק ל י ( טז , א-ב . ( שרי עדיין עקרה , כמו שעזבנו אותה בפרשה על הלך–לך . עקרון האימה ת עודו פגום , וכמסופר על העת העתיקה , אישה שאינה מביאה בנים מזולזלת ורואה עצמה חסרת ערך , מכיוון שהיא תמיד נתפסת כאשתו . –––של מודגש שלא רק שלא ילדה , אלא שלא ילדה לו , לאבר ( ה ) ם . ולשרי אין בן , אבל יש לה שפחה , הגר . השיבוש הזה בהולדת הבנים מוביל את שרי ל...  To the book