|
|
הגדרה של המשחק כפעילות שגורמת להנאה אינה הגדרה מספקת , משני טעמים . ראשית , פעילויות רבות גורמות לילד הנאה רבה יותר מאשר משחק , כמו למשל מציצת מוצץ , אף שהמוצץ אינו מרווה . שנית , יש משחקים שבהם הפעילות עצמה לא גורמת הנאה , כמו למשל , משחקי חברה , ובפרט אלו שבהם הילדים משחקים בסוף גיל הגן ובתחילת בית הספר , אשר גורמים הנאה רק מפני שהתוצאה שלהם מעניינת את הילד . משחקי ספורט ( לאו דווקא במשמעות האתלטית , אלא משחקים שבהם יש מנצחים או מפסידים ) מלווים במקרים רבים בחוסר שביעות רצון של הילד , כאשר התוצאה אינה לטובתו . אולם גם אם הנאה אינה יכולה להיות מאפיין מגדיר של המשחק , נראה לי שתיאוריות שמתעלמות מהעובדה שהמשחק גם ממלא צרכים של הילד , יש לראותן בתיאוריות המגבילות את דיוננו רק למאפיינים האינטלקטואליים של המשחק . בעיה נוספת היא שהתיאורטיקנים מדברים על התפתחות הילד במושגים כלליים , ורבים מהם תופשים את צורכי הילד באופן שגוי וכוללים בהם כל דבר שהוא מניע לפעולה . לעתים קרובות אנו מתארים את התפתחות הילד כהתפתחות של תיפקודיו האינטלקטואליים . במקרים אלה , כל ילד נתפש על ידינו , "תיאורטיקן"כ אשר מ...
To the book |
|
|